כשהדברים מתפרקים

 

אז מה מביא פסיכולוגית, שתכננה להתלבש יפה, לשבת בקליניקה שלה על הספה  ולשוחח עם מטופלים, להפוך לקרמיקאית שלובשת סמרטוטים ומתעסקת בבוץ כל היום?

השינוי הגדול של חיי קרה לי בסביבות גיל 40.

עד אז הייתי מטפלת, בכל רמ"ח אבריי, בנשמתי. למדתי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, אבל עוד לפני שסיימתי את לימודי הבנתי שדיבורים בלבד הם רק חלק מהתמונה. חלק חשוב, אבל לא הכל. רציתי לגעת, להרגיש ולהשפיע ברובד שבו הכל נחווה לעומק  – בגוף.

השלמתי את הלימודים האקדמיים  שלי בשלוש שנים של לימודי שיאצו והפכתי למטפלת – במגע ובשיחה. כבר לא לבושה יפה ואלגנטי כמו שפנטזתי, אלא בבגדים נוחים ורכים, בעיקר בלבן, אבל למי אכפת. אהבתי את העבודה שלי. מאוד. אהבתי את המפגש עם אנשים: את המפגש הבלתי אמצעי, הישיר, עם הגוף, ואת המפגש המילולי, המרחיב, עם הנפש.

במהלך השנים הללו יצאתי שלוש פעמים לחופשת לידה. אחרי שתי הפעמים הראשונות חזרתי לטפל באהבה, ממקום בוגר, מכיל וסובלני יותר.

מטפלת בשיאצו

 

מחופשת הלידה השלישית לא חזרתי לעבוד. התינוקת החדשה התעוררה כל 20 דקות בלילה, ואחרי כמה חודשים כאלה התפרצה אצלי בכל כוחה מחלת המיגרנה.

בדשא עם הילדים

 

עד אז הייתי סובלת מכאבי ראש מדי פעם, אולם אחרי הלידה כאבי הראש הפכו למיגרנות: מפלצת תובענית שמדי כמה שבועות באה לגבות את "ליטרת הבשר" שלה: 3 ימים של כאבי תופת, בחילות, רגישות לאור, לחום, לקור, לרעש… מעין מוות קטן.

ההתקפים הלכו ותכפו, הלכו והתגברו. לא היתה לי יכולת לקבוע שום דבר עם אף אחד, כי לא יכולתי לדעת מתי יתפרץ ההתקף הבא. לא יכולתי לטפל באף אחד, הייתי צריכה לטפל קודם כל בעצמי. הבנתי שאיני יכולה לחזור לעבוד.

עולמי חרב עליי.

מאדם עם תחושת ייעוד ברורה מאוד, תחושה של שליחות ומטרה, הפכתי לשלולית של חוסר בטחון וחוסר אונים. טיפלתי בעצמי, בדרכים רבות ומגוונות, אך שום דבר לא באמת היטיב עמי.

בינתיים, עד שאבריא, הייתי צריכה למצוא משהו שישמור על שפיותי, משהו שימנע ממני מלטפס על הקירות בבית – משעמום, מתסכול, מכאב ומחרדה.

הפוסט הזה הוא ראשון בסדרה של פוסטים, בהם אתאר את סיפור המסע והדרך שלי כיוצרת וכאמנית. הסיפור החל כסדרת פוסטים בפייסבוק ועכשיו הוא מקבל חיים משל עצמו גם בבלוג.

שם הבלוג לקוח משיר נפלא של מרים חלפי – "אמרתי לעצמי"  (מתוך ספרה "קולות הדוממים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010).

יוצרת את עצמך - מרים חלפי

 

השיר הזה מתאר במדויק את המסע שעשיתי – את שעת האופל, את הקריאה ממעמקים ליצור את עצמי לקראת עצמי וְהַמַּרְאָה ואלוהים, ואת הניצוצות שאספתי כדי להדר את עולמי.

מזמינה אתכן ואתכם להצטרף אלי למסע הזה ואולי ללמוד משהו גם על המסע שלכם.

 

 

אשמח לשמוע ממך

מוזמנת לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אני רחלי, תודה שהגעת

צילום - תמרי גת: צילום תיעודי

תמצאי כאן מחשבות והרהורים על שירים שנוגעים לליבי, כלים שאני אוהבת במיוחד וסיפורים מחיי כיוצרת וכאמנית. אני משתפת פה במה שמתרחש מאחורי הקלעים של הסטודיו, הכלים והסדנאות ופורטת לסיפורים קטנים את הקסם של כֵּלִים אוֹמְרִים שִׁירָה.

** המייל שלך נשאר אצלי ורק אצלי.
לא מספימה ולא מנדנדת.

×

עגלת קניות