קצה חוט
כשהתחלתי את חוג הקרמיקה, העבודה באבניים קסמה לי מאוד. כמה חודשים טובים, שבוע אחרי שבוע, ניסיתי לאלף את החימר לעשות כרצוני. אבל העבודה על האבניים
הקערה העקומה
חיפשתי משהו לעשות עם עצמי, כדי לא לשבת כל היום בבית ולהשתגע משעמום ומחרדה מהתקפי המיגרנות שהלכו והתגברו אצלי. חוג קרמיקה היה נשמע כמו דבר
כשהדברים מתפרקים
אז מה מביא פסיכולוגית, שתכננה להתלבש יפה, לשבת בקליניקה שלה על הספה ולשוחח עם מטופלים, להפוך לקרמיקאית שלובשת סמרטוטים ומתעסקת בבוץ כל היום? השינוי
אני רחלי, תודה שהגעת
תמצאי כאן מחשבות והרהורים על שירים שנוגעים לליבי, כלים שאני אוהבת במיוחד וסיפורים מחיי כיוצרת וכאמנית. אני משתפת פה במה שמתרחש מאחורי הקלעים של הסטודיו, הכלים והסדנאות ופורטת לסיפורים קטנים את הקסם של כֵּלִים אוֹמְרִים שִׁירָה.
** המייל שלך נשאר אצלי ורק אצלי.
לא מספימה ולא מנדנדת.
